ביידין נ' אילנית מרכז לשיקום בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת היא חברה המנהלת מרכז שיקום, והתובעת היתה בזמנו רופאה באותו מרכז שיקום.

על פי הנטען בתביעה, ביום 3/7/2010, בהיותה בעבודה, חתול נשך את התובעת וכן נשך אדם אחר במהלך עבודתה. התובעת נעדרה 7 ימים מעבודתה, המקרה הוכר כתאונת עבודה, היא קיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, נשארה לה צלקת, נגרמו לה חרדות קשות עקב החשש הראשוני שמדובר בהכשת נחש, והחשש העיקרי הוא שחתול נגוע בכלבת (חשש שהוסר לאחר שהחתול היה בהסגר 10 ימים.

סכום התביעה הוא 7000 ₪.

2.הנתבעת בכתב הגנתה מכחישה את המקרה מחוסר ידיעה, טוענת שאין זה סביר שחתול, הרגיל ליושבי המקום, יתקוף סתם כך אדם, היא לא היתה צריכה לצפות אירוע כזה, ולא יכלה למנוע את האירוע.

עוד טוענת שהנתבעת, שהתביעה הוגשה כשנה לאחר קרות המקרה, לאחר שהתובעת הפסיקה לעבוד שם, ורומזת שהתביעה הוגשה באופן נקמני.

3.בדיון שמעתי את שני הצדדים, התברר שמרכז השיקום משתרע על שטח של כ- 40 דונם, ישנם שם חתולים, הנתבעת ניסתה לסלק אותם, אך הדבר אינו אפשרי הן מבחינה חוקית והן מבחינת מעשית.

שאלתי את התובעת מה לדעתה עשתה הנתבעת באופן לא חוקי או רשלני, והיא לא יכלה להצביע על שום דבר כזה, אך טענה שנגרם לה נזק ושהנתבעת היתה צריכה לפצות אותה על הנזק הזה כי היא היתה עובדת שלה.

4.מעבר לחובות ספציפיות של פיצוי, הנובעות מיחסי עובד מעביד, ושממילא אינן בסמכותו של בית משפט זה, הרי עצם קרות הנזק אינו מוליד חובה בנזיקין.

יש צורך להוכיח רשלנות של הנתבע, ורשלנות כזו לא נטענה ולא הוכחה.

אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

5.סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים, ומוסבר להם שניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 י ום.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ב, 05 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: